<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני הלואה וערב סימן כ"ה</h1>
<h2>דף קעו:</h2>
שאלה. מי שנעשה ערב לחברו במנה שהלוה, וקודם שהספיק הלוה לקבל המעות מיד המלוה, אמר הערב למלוה אל תוציא ממון מידך בשביל ערבותי כי איני רוצה לעמוד, ולא חשש זה המלוה לדבריו ונתן המעות ללוה, מהו, מי מדמינן דינא דערב לשליחות, דמשום הכי משתעבד ערב למלוה משום דבשליחותו מוציא ממון מידו כדאמרי' בקידושין [ו' ע"ב], תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב, והואיל וזה הוציא הממון בשליחות האשה הרי הוא כמי שנתנו לה ומקודשת כדין ערב, הכא נמי הואיל ובשליחותו הוציא המלוה הממון מתחת ידו הרי הוא כמי שנתנו לו ומשתעבד, וזה הואיל ובטל שליחותו תו לא משתעבד, או דילמא כיון שזה קבל הערבות כדין כל מקבלי ערבות שוב אינו יכול לחזור בו, ואם תמצא לומר דלשליחות מדמינן ליה ויכול לבטל את שליחותו וכיון שאמ' לו אל תוציא כלום מידך תו לא משתעבד, מי שהוא ערב לאחר מתן מעות בודאי זה אינו יכול לומ' אל תוציא כלום מידך בשביל ערבות שהרי אינו מוציא כלום עכשו מידו, וא"כ נמצא יותר חמור מי שהוא ערב לאחר מתן מעות ממי שהוא ערב בשעת מתן מעות שזה יכול לחזור בו וזה אינו יכול לחזור בו, וכן אנו שואלין בקבלן ובמי שהוא ערב בקנין, דאיכא למימ' בהא אין לאחר קנין כלום, אי נמי לא אתי דבור ומבטל דבור דאית ביה מעשה. תשובה, ערב שאומ' למלוה קודם נתינת המעות אל תתן כלום בשביל ערבותי כי חוזרני בי אפי' עשה ערבות בקנין או נעשה קבלן יכול לחזור בו קודם נתינת מעות, כי לא לקח קנין ולא נעשה קבלן אלא אחר נתינת המעות, וכיון שחזר בו קודם הנתינה שוב אינו משועבד למלוה והמלוה פשע בממונו כשנתן המעות בעל כרחו, וערב שהוא לאחר מתן מעות שהוא צריך קנין [ב"ב קע"ו ע"ב] אם לקח קנין אינו יכול לחזור בו כי אחר נתינת המעות קנו מידו ואין אחר קנין כלום.
